<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זכאי הזקן</h1>
<h2>דף סג.</h2>
ר' זכאי הזקן דגרס' במגילה פ' אחרון שאלו תלמידיו את ר' זכאי במה הארכת ימים אמר להן מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפילה ולא בטלתי קידוש היום אמה זקינה היתה לי פעם אחת לא היה לי קידוש היום מכרה כיפה של ראשה והביאה לי לקידוש היום. תנא כשמתה היא הניחה לו שלש מאות גרבי יין וכשמת הוא הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין. נראה לפרש כל ההיא דהאריכו ימים דגרסינן התם ששאלו התלמידים במה הארכתה וכל אחד ואחד תלה במה שלא תלה חבירו וכבר [מצינו] בכמה זכיות זוכה אדם לאריכות ימים כמו שאכתוב בע"ה ובאותן לא תלו אריכות ימיהם לפי שהפליגו בזקנה גדולה, כר' פרידא שהוסיפו לו לעת זקנותו ארבע מאות שנה [ערובין נ"ד ע"ב], וכן ר' יהושע בן קרחה שכשהיה בן מאה ושלשים נולד לו בן והעלה שן חלב כדאיתא בשוחר טוב על עוד ינובון בשיבה [מזמור צ"ב], הפלגת זקנה כזו אינה על חינם וגם כל אילו הזכיות שתלו בהן זקנתם לא מנו חכמים אחד מהן בכלל דברים שאדם אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, נ"ל לפי שכל אותן זכיות הן דברים שאין בני אדם רגילין להזהר בהן ונוהגין בהן קלות ובלא חשיב' בעיניהן והן הוזהרו בהן כל ימיהן הראה הקב"ה דוגמא כמה גדולין הן לפניו, וכענין הזה ביקש דוד רחמים ואמר למה אירא בימי רע, מפני עון עקיבי דברים שאדם דש בעקב ואין נותן לב הן מקטרגין אותו וכיון שבני אדם דשין אותן כל הזהיר בהן אין מדת הדין פוגעת בו שאם נזהר בכך כ"ש שמקיים את המצוות הנוהגות בכל בני אדם להזהר בהן. וגרס' במס' שבת פ' במה אשה יוצאה הל' לא יצא האיש [ס"ג ע"א] אמר רב חנא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. א"ר אסי ואיתימא ר' חיננא בר פפא אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר באשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה [וסמיך ליה] כשומר מצוה ואם הוא מבטל גזירה קשה כ"ש שעל עצמו אין לקטרג, ועיין התם במס' מגילה בהני זכיות ובכולהו אין בני אדם מדקדקין והן דקדקו בהן ונזהרו כל ימיהם ולכך הפליגו בזקנה גדולה כי יש דבר שאמרו רבותי' המאריכין ימיו של אדם כגון מאריך באחד [ברכות י"ג ע"ב], ומאריך על שלחנו ומעיין בתפילתו בכוונה [שם נ"ד ע"ב] ומשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום [שם ח' ע"ב], וכן המקדים לבא לבית הכנסת שחרית וערבית כדאיתא בפ"א דברכות [ח' ע"א] אמרו לו לר' יוחנן איכא סבי בבבל הוה קא תמה אמר למען ירבו ימיכם בארץ ישראל כתיב אבל בחוצה לארץ לא, סוף אמר להו מאי עבידתייהו אמרו מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דמהני להו, אע"ג דתורה מארכת ימיו של אדם וכן תפילין כדאית' בפ' התכלת בסוף הל' תפילין [מנחות מ"ד ע"א] אמר רשב"ל כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר וה' עליהם יחיו זהו לכל אדם, אבל הפלגת זקנה ככל הני דמגילה אינו מאריכין דאי לא נימא הכי כששאלו התלמידים במה האריכו ימים למה לא תלו הזכות באמן [ברכות מ"ז ע"א] או בתפילה או בזריזות תפילין אלא ש"מ שאריכות ימים של אלו החכמים מופלגין מאד מאריכות מצות אילו. ועיין בסדר בנימן הצדיק שכתבתי למעלה בעניין זה.
